כיצד משפיעה טיפול בחום על פלדת אל-חלד דופלקס 2205?

לאחר-טיפול בחום לריתוך

השיטה-הידועה והמשמעותית ביותר לשיפור מבנה המיקרו לאחר ריתוך היא טיפול בחום לאחר-ריתוך (PWHT), הכוללת מספר אלמנטים כגון טמפרטורת חימום, זמן החזקה, קצב קירור ואווירת תהליך. משקעים בין-מתכתיים, התלויים בנוכחות Cr, Mo ו-C, מקודמים על ידי PWHT, טמפרטורת חישול שגויה, גז מגן וקצב קירור איטי. ה-PWHT של ריתוכים, בכלל, ושל ריתוך DSS, בפרט, היה נושא למחקרים רבים.

על פי מספר מחקרים, חישול צריך להתרחש בין 1000 ל-1200 מעלות, ולאחר מכן כיבוי מים. כמה מחקרים הצהירו כי בין 1050 ל-1100 מעלות היא טמפרטורת החישול האידיאלית עבור DSS ללא משקעים בין-מתכתיים. יש לקחת בחשבון את משך החישול וקצב הקירור במהלך PWHT. חוקרים רבים בחנו את ההשפעות של זמן חישול התמיסה ומצאו כי הארכת תקופת החישול גורמת לירידה בעמידות בפני קורוזיה.

 

ייצור שלבים מסוכנים נגרם כתוצאה מקצב הקירור האיטי יותר המתרחש לאחר טיפול בתמיסה של חיבורים מרותכים, למרות שקצב הקירור במהלך PWHT הוא סיבה משמעותית לדאגה. הנוכחות של פאזות בין-מתכתיות ושלב הסיגמא, העשיר יותר ב-Cr ו-Mo, הופכים את פלדת DSS לרגישה יותר להתפרקות, מה שגורם לירידה באיכויות המכניות ועמידות נמוכה בפני קורוזיה.

כדי למנוע יצירת שלבים מסוכנים, יש לבצע את טכניקת ה-PWHT כראוי. מצד שני, ה-PWHT הנכון יכול להגדיל את חלק הנפח של האוסטניט, מה שמגביר את עמידות הקורוזיה של ריתוך ה-DSS. נקודת מבט זו מדגישה את המשמעות של בחירת הגדרות ה-PWHT הטובות ביותר. רק מחקרים בודדים דווחו על ההשפעה של אווירת טיפול בחום על מבנה המיקרו של מפרקי DSS מרותכים.